נוב' 13 2009
שייורי בית
פוסט שכתבתי בקומונת עז הרים בתפוז
חזרתי הביתה מהעבודה נחוש בדעתי לבצע את מה שיואב המליץ. ברגע שפתחתי את הדלת היייתי מוכן להחטיף שתי סטירות, הבעיה הייתה שבעודי מחפש את המטרה קפצה עלי ילדה על הידיים, ומיד אחריה ילד נוסף תפס לי את הרגליים שניהם תוך צוורחות (צווחות וצרחות יחד). הייתה גם תינוקת על הרצפה שסתם צרחה, זאת הדרך שלה לקרוא לי.הגדול היה אצל חבר למזלי. איבדתי מעט מהנחישות והתלבטתי האם ניתן לעבור לשלב שתיים ולדרוש אוכל לפני ששלב אחד בוצע בהצלחה. החלטתי שלא ושהכי פשוט יהיה פשוט לנטוש את זירת הקרב בשלב מוקדם. לכן הודעתי שאני יוצא החוצה לתרגל כי יש לי שיעורים. האישה קפצה על המציאה והודיעה שרשימת הקניות תלויה על המקרר. התלבטתי האם להתקין סבל וארגז על האופניים או פשוט לחבר את עגלת הסופר בטריילר.
בשלב הזה הבנתי שכנראה לא אתרגל מנואל היום …
כל הדמויות בסיפור הן אמיתיות, אבל המאורעות דימיוניים לחלוטין.
במציאות באתי הבייתה והיה שקט חשוד. הגדול באמת לא היה בבית, השניה הייתה עסוקה בלשחק עם חברה, השלישי שיחק במשחק וניסה לברוח מהקטנה שהציקה לו. לקחתי מרק חם שבדיוק היה על האש ותוך כדי ציינתי שהאופנים החדשים הגיעו. האישה ישר הבינה ושאלה מתי אני לוקח אותם, עניתי שתיכף. סיימתי בשקט ובשלווה את המרק, לקחתי את האופניים הישנים החלפתי לקטנה חיתול בדרך החוצה וחזרתי אחרי שעה + עם האופניים החדשים. כולם ידעו היטב את תפקידם וציינו שהם מאוד יפים, והבת רצתה סיבוב ( כמו שעשתה על הזוג הקודם), הושבתי אותה על המושב ודחפתי מטר קדימה.
בבוקר כשהתעוררתי שמעתי גשם והבנתי שהיום כבר לא ארכב, אולי אצא החוצה לעשות שיעורים.
סופ"ש נעים.
Related posts:
